15 Feb
15Feb

אני רוצה לספר לך סיפור....
זה קרה בשבוע האחרון של חודש תשרי.
היה לי בימים ראשון, שני ורביעי צילומים.
אוקיי, מצויין מבחינתי.
ביום ראשון צילמתי את אחיינית שלי המדהימה(לצערי בלי אישור פרסום:()
ובאיזשהו שלב אחותי היולדת התעייפה כבר,
ובגלל שזה אחותי אמרתי לה ש-אין בעיה,
נפסיק עכשיו ונמשיך ביום שלישי.
מצוין.
יצאתי שוב בשני לצילומים.
ושוב בשלישי.
בשלישי התקשרה אלי עוד אחת וביקשה צילומי ניו בורן.
סגרנו על חמישי-לא רצינו לחכות,
כי ככל שהתינוק יותר קטן הצילומים יוצאים מוצלחים יותר.
אז זה אומר שיצאתי שוב ברביעי.
ושוב חמישי.
ועוד לא קלטתי מה היה כאן.
אבל בשלישי שאחר כך צילמתי עוד ניו בורן חמודי-כן, הילד שמככב כאן.
ופתאום אמרתי לעצמי-וואו.היום הילד הרבה יותר משתף פעולה.
יותר רגוע.יותר בטוח.
בעצם,התנאים בשטח היו זהים.
ההבדל היחיד הייתי אני.
אני לא הייתי כ"כ עייפה כמו בשבוע הקודם.
לא הייתי אחרי אטרף של צילומים יום אחר יום.
למדתי ממזה מסר חשוב.
נכון שאני מבחינתי אני מוכנה לעבוד קשה בלי שינה כמעט.
אבל אין מה לעשות.
אני יותר לחוצה, יותר עייפה,
והילדים מרגישים את זה.
אז אם את מתכננת יציאה לצילומים בקרוב,
כשאת דואגת שהילדים ישנו לפני,
דאגי גם לאמא שלהם, טוב?
לשינה טובה, לארוחה טובה....
תשכנעי אותה שזה ישתלם בסופו של דבר,
בתוצאות של הצילום😆





הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.
אתר זה נבנה באמצעות